רובינו מבינים שאיסור או חרם על מוצר כלשהו דווקא גורם בדרך כלל ליותר ההתעניינות בו. למרות זאת, ממשלות מסויימות החליטו להוציא מהחוק כמה דברים מוזרים בתקווה שזה יעזור להם לפתור את בעיותיהם.

מי שמכיר את הנתונים מאחורי סיפורו של צמח הקנאביס יודע בוודאי שחוק האיסור על שימוש בו הוא אחד החוקים הצבועים וההזויים שאי פעם נחקקו בעולם. ראו עוד: למה קנאביס לא חוקי.

אך יש עוד מספר חוקים מוזרים לא פחות:

יוון: משחקי וידאו

בשנת 2002 הודיעה ממשלת יוון כי תיאסר מכירת משחקי הוידאו במדינה – הכל כולל הכל החל מכל סוגי קונסולות המשחקים ועד סוליטייר ושולה המוקשים. המטרה המקורית של החוק היתה לנסות ולגלות אנשים המשתמשים בשירותי האינטרנט לצורך הימורים. החרם על משחקי וידאו הוחלט לאחר שממשלת יוון הודיתה שאינה מצליחה להבדיל בין משחקי מחשב חפים מפשע לבין אלו המשמשים להימורים והחליטה להוציאם מהחוק. שופט מקומי ביוון הודיע כעבור מספר ימים כי החוק פסול ומנוגד לחוקה היוונית, אך החוק נותר בעינו ותקף גם היום על אף שגורמי האכיפה לא אוכפים אותו בפועל.

סין: מסע בזמן

הפעולה עצמה של נסיעה בזמן אמנם כן חוקית בסין אבל תיאור של פעולה כזאת באופן פומבי הוא אסור בתכלית האיסור. בשנת 2011 הודיע משרד התקשורת בממשלת סין כי חל איסור מוחלט להציג תמונות ו/או תיאורים של מסע בזמן בתכניות ובסרטים המשודרים באמצעי התקשורת במדינה.

סין: גלגול נשמות

אם אינכם מחזיקים באישור רשמי של ממשלת סין, אסור עליכם בתכלית האיסור לבצע גלגול נשמות על פי חוק במדינה. למרות שזו כנראה לא בעיה גדולה עבור רוב האנשים שממילא לא מתכוונים לעסוק בגלגול מסוג זה, הנזירים הבודהיסטיים בטיבט עומדים בפני עניין מורכב במיוחד מבחינתם – החוק מפורט מאוד ומציין כיצד בדיוק יש לבצע גלגול נשמות ובעיקר למי מותר ולמי אסור לעשות כן. למעשה החוק נקבע במטרה לנסות ולהמעיט ככל הניתן מעוצמתו של הדלאיי לאמה והשפעתו על מאמיניו באזור טיבט. הדלאיי לאמה הנוכחי כבר בן 77 ועדיין מסרב להיוולד מחדש בטיבט כל עוד השטח נמצא תחת שליטה סינית. בעתיד ייתכן ויהיו שני דלאיי לאמות – אחד שנבחר על ידי ממשלת סין לניהול טיבט ואחר שנבחר על ידי הנזירים הבודהיסטים.

רוסיה: להיות אימו

הטרנד המכונה “אימו” התחיל עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת ואופיין בסגנון מוזיקלי רגשני הדומה לפאנק רוק ובסגנון אופנתי שהוא שילוב של פאנק וסגנון גותי. עבור מרבית האנשים, אותם “אימו” הם בסה”כ נערים צעירים שעוברים משבר זהות של גיל העשרה שיסתיים במוקדם או במאוחר. ברוסיה לא לוקחים את הנושא בכזו קלות ובשנת 2008 פורסמה הצעת חוק חדשה שקוראת להוציא מהחוק כל “אופנת צעירים מסוכנת” שהיא וביניהן גם את תרבות האימו. בתיאור הצעת החוק נכתב כי האימו הם צעירים הלבושים בחגורות ניטים, ציפורניים צבועות, פירסינג וטבעות בפנים ושיער שחור שמסתיר את פניהם. בנוסף נכתב כי האידיאולגיה של אותם אימו היא שלילית וכזו שמעודדת דיכאון, התבודדות והתאבדות וכי זה יהיה בלתי אחראי לאפשר לתופעה זו להימשך. חברי תרבות האימו במדינות ברה”מ לשעבר ואף בבריטניה יצאו לרחובות במחאה על ההצעה אך בממשלת רוסיה מאמינים שעד שנת 2020 יוכרז האימו כבלתי חוקי בכל רחבי המדינה.

קובה: טלפונים סלולריים

במהלך תקופת מנהיגותו של פידל קסטרו בקובה, רק מעטים מתושבי המדינה החזיקו בטלפון סלולרי. לא בגלל שהטלפונים היו יקרים אלא בגלל שהם הוצאו מחוץ לחוק במדינה כך שרק בכירי ממשל ובעלי תפקידים בינלאומיים רשמיים הורשו להחזיק בטלפונים ניידים. “האיסור על טלפונים סלולריים בחוק הוא קורבן שעלינו לשלם במלחמת הרעיונות מול ארצות הברית,” אמר אז קסטרו. כאשר ראול קסטרו, אחיו הצעיר של פידל, תפס את הפיקוד על קובה לאחר התפטרותו של פידל בשנת 2008, אחד הדברים הראשונים שעשה הוא לבטל את החוק האוסר על החזקת טלפונים ניידים.