Legalize It – סרטו הדוקומנטרי החדש של דן קציר
הסרט Legalize It של הבמאי הישראלי דן קציר מתאר את המסע של קבוצה קטנה של אנשים הפועלים יחד בשביל ליצור שינוי – אותם אנשים קטנים היו למעשה החלוצים שעשו את הצעד הראשון אשר הוביל ללגליזציה שעברה לא מזמן בוושינגטון וקולרדו
אזרחי העולם בכלל וצרכני הקנאביס בפרט זוכים להיות עדים למהלך היסטורי מרתק אשר תופס תאוצה בשנתיים-שלוש האחרונות – ההבנה הבסיסית ש”המלחמה בסמים” לא עובדת, ושההשלכות והנזקים שהיא גורמת לא שוות את התוצאות העלובות שהיא מצליחה להניב.
אמנם זה קצת מוזר לקרוא לעניין “מהלך היסטורי” במיוחד כשמתייחסים לעובדה ש”המלחמה בסמים” היא המצאה שהגיחה לעולם רק בעשרות השנים האחרונות, המצאה שעשתה רק צרות. אך למרות זאת אי-אפשר להיות אדישים לכך שאט אט החומה מתפרקת, ומערכת גדולה ומשומנת של שקרים ושטיפת מוח אשר פעלה במשך זמן כה רב כבר קורסת תחת הדרישה של האנשים הקטנים לקבל מידע מהימן ונכון במקום כל מיני משפטים חסרי תוכן וסיסמאות הפחדה מגוחכות.
זה התחיל ביוני 2011 כאשר עשרות מדענים, שוטרים, שופטים וראשי מדינות לשעבר הגישו דו”ח מפורט לאו”ם אשר מגדיר את המלחמה בסמים כ”כישלון טוטאלי”. כותבי הדו”ח קראו לראשי מדינות ונציגי ציבור ברחבי העולם “לשבור את הטאבו” סביב המלחמה בסמים ולהעלות את הנושא לדיון בכל מקום שיתאפשר, אווירת השינוי נמשכה כשנשיא אורגוואי, חוסה מוחיקה הכריז על התוכניות שלו לשינוי דרסטי במדיניות הסמים של המדינה – על פי התוכנית שתיכנס לפועל במהלך שנת 2013 הממשלה תספק לאזרחים קנאביס בנקודות חלוקה קבועות מראש עם הגבלת כמות החומר עבור כל חודש, מהלך זה שאורגוואי יזמה התרחש במקביל לכך שראשי מדינות נוספות באזור דרום-מרכז אמריקה יצאו בקריאה דחופה לבחון מחדש את מדיניות הסמים העולמית.
אבל עם כל הכבוד לדו”ח המפורסם שהוגש לאו”ם, ועם כל הכבוד למדינות דרום-מרכז אמריקה – כנראה שהישועה תגיע בדיוק מהמקום ממנו כל הבלגן העצום הזה התחיל – “ארצות הברית של אמריקה”.
דן קציר הוא איש קולנוע ובמאי ישראלי מוערך המחזיק באמתחתו 22 פרסים בינלאומיים מארה”ב, אירופה ואסיה כולל מועמדות לפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע. סרטיו של היוצר המוכשר הוצגו במאות פסטיבלים ברחבי העולם עם לא מעט הקרנות בערוצי טלוויזיה איכותיים.
דן חדר לתודעה הישראלית עם סרטו הדוקומנטרי “יצאתי לחפש אהבה…תיכף אשוב”, הסרט שזכה בפסטיבל וולג’ין 1997 מציג את הבימאי הצעיר (דן קציר) קצין משוחרר שסיים זה עתה את לימודי הקולנוע שלו כשהוא מתאהב באיריס, בחורה צעירה העומדת לפני גיוס – כל זה קורה במהלך שלושת השנים שקדמו לרצח רבין. סיפור האהבה של דן ואיריס נרקם במקביל להלך הרוח ברחוב הישראלי שהיה באותו זמן טרוד בהשלכות של הסכמי אוסלו, בשרשרת הפיגועים שהגיעו לאחר מכן – וכמובן בסופו המר של ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז”ל. כיום רוב העשייה הקולנועית שלו מתרכזת בלוס-אנג’לס.
בסרטו החדש מזכה אותנו הבמאי בהצצה נדירה למהלך הקמפיין עבור “הצעה 19” בקליפורניה – הצעה שהייתה אמורה להפוך את קליפורניה למדינה הראשונה בארצות הברית שמאשרת באופן חוקי צריכה של קנאביס ללא כל צורך באישור רפואי בפעם הראשונה מאז הוצא “הסם המסוכן” מחוץ לחוק בשלהי שנות ה-30′. הצעה זו אמנם נכשלה בהפרש קטן של 54% מול 46% – אבל היא הייתה לאבן דרך עבור מדינות אחרות בארה”ב שהרימו את הכפפה והתחילו בקמפיין מקומי עבור הצעה דומה באזור שלהם – הקמפיינים הללו כמו שכולם יודעים נחלו הצלחה כאשר וושינגטון וקולרדו הפכו את המריחואנה לחוקית באופן רשמי.
במהלך הסרט אנו נחשפים לסצנת הקנאביס המרשימה המתרחשת בקליפורניה – כולל ביקור באזור “אוקסטרדם” עם כל בתי העסק בעלי המדיניות הפתוחה והסבלנית כלפי צרכני המריחואנה, והדמויות המרכזיות מההווי הקליפורני אשר דוחפות ומקדמות את הנושא ברמה המחוזית והארצית.
מבין כל האקטיביסטים והגורמים שמקדמים את הלגליזציה נופתע למצוא גם אנשי חוק ומשפט – רובם מתאגדים תחת ארגון הנקרא –
LEAP – Law enforcement against prohibition
אותם אנשים ששנים על גבי שנים ראו במו עיניהם כיצד המלחמה בסמים לא תורמת במאומה לתחושת הביטחון בציבור ולמעשה עושה את ההיפך הגמור כאשר היא מעניקה כוח חסר תקדים לארגוני פשיעה שונים.
דן קציר שיתף פעולה עם ישראלים נוספים שעזרו לו להפיק את הסרט – המפיק אשר אלקובי. המפיקה רוית מרקוס – בוגרת מגמת קולנוע באוניברסיטת תל-אביב שהספיקה לקחת חלק בלא מעט פרויקטים בינלאומיים מאז (הפיקה בין היתר את הסרט “אישה אגדה – תאטרון היידיש: סיפור אהבה). רוית עובדת בימים אלו על מספר הפקות קו-פרודוקציה בינלאומיות ומתגוררת בלוס אנג’לס. לטי גרובמן – מפיקת סרטים ישראלית-אמריקאית שהסצנה ההוליוודית כבר לא זרה לה לאחר שהפיקה והייתה שותפה בסרטים דוקומנטרים ועלילתיים כשבמהלכן הספיקה לשתף פעולה עם קולנועים מהשורה הראשונה בעולם כגון רוברט דה-נירו ואל פ’צ’ינו. מפיק-העל של הסרט הוא זמר הקאנטרי המפורסם וילי נלסון.
בימים אלו בימאי הסרט דן קציר קפץ לביקור קצר בישראל – כתב “מגזין קנאביס” ניצל את ההזדמנות כדי לשאול אותו מספר שאלות על הסרט, ועל לגליזציה:
דן, ספר בקצרה על מהלך הסרט?
במהלך הסרט עקבתי אחר משאל העם שנערך בקליפורניה בשאלת הלגליזציה של צמח הקנאביס במדינה – זה היה למעשה הפעם הראשונה אחרי ארבעים שנה שקליפורניה עורכת משאל עם בנושא הזה. הרבה מאוד אנשים חושבים שזה היה הקמפיין אשר שינה את דעת הקהל האמריקאי בנוגע ללגליזציה ולמרות שההצעה נדחתה בהפרש קטן (54% נגד מול 46% בעד) החליטו בממשלת קליפורניה להוריד את ה”מימד הפלילי” בנושא והכריזו על “דה קרמיניליזציה”- זאת אומרת שאם שוטר תופס אותך עם מעט קנאביס הוא יכול במקרה הגרוע ביותר “לקנוס” אותך במאה דולר.
צפו בטיזר קצר מתוך הסרט:
מה נתן לך את הרעיון לסרט?
אני מאוד אוהב כבמאי לעקוב אחרי האיש הקטן שהולך לשנות את העולם. האיש שלא נרתע מהסיכויים הנמוכים שלו לעשות שינוי ובכל זאת הולך בדרך בה הוא הולך כי הוא מאמין בחלום שלו. ואז קראתי כתבה על בחור מאוקלנד (עיר בקליפורניה) שהשקיע את כל החסכונות שהיו לו במטרה לערוך משאל עם כולל עבור מדינת קליפורניה בנושא הלגליזציה. היה בזה משהו מאוד רומנטי, מין תחושה כזו שהבחור לא מחובר למציאות. במהלך הצילומים כשעקבתי אחריו גיליתי שהעניין הרבה יותר מורכב, הרבה יותר גדול, והוא נוגע לכולם – גם עבור מי שאינו צורך קנאביס.
לא מעט אנשים עלולים לפרש את הסרט לא נכון – מה תגיד להורים שיטענו כי הסרט מעודד לגיטימציה לשימוש בסמים?
תראה מה שקרה במהלך המאבק זה שהרבה ארגונים שלא היית מצפה מהם לתמוך הצטרפו גם הם למאבק. אני מדבר על ארגונים שבפירוש אינם מעודדים שימוש במריחואנה אבל הם מודעים לבעייתיות של המצב ועל כן תומכים בלגליזציה מלאה בשביל להפחית את הנזקים שמדיניות ההפללה גורמת. אחד הארגונים שתמך בעניין היה ארגון של אמהות – ומה שהאמהות הללו אמרו זה שאם אתה אומר לילד שלך שהקנאביס סם מסוכן והילד ינסה את המריחואנה בשלב מסוים בחייו – אותו ילד יבין שההורים שיקרו לו. אותן אמהות חושבות שהרבה יותר חשוב להגיד לילד את האמת. זאת אומרת להיות כנה עם הילד ולהגיד לו ש”זה לא סם מסוכן אבל אנחנו מעדיפות שלא תשמש בו – ואם אתה כן משתמש בזה תשמש באחריות”. אבל הרעיון הזה של לשקר לא הוביל לשום דבר. הרבה אמהות מרגישות שסכנה גדולה הרבה יותר היא לאבד את האמון שיש לילד בך. בנוסף אותן אמהות טוענות שגם אם הילד יעשן מריחואנה – הסכנה שבהפללת הילד ברישום פלילי שעלול להכתים אותו לכל החיים גרועה הרבה יותר מאשר הנזק של הסם עצמו. בסרט גם רואים את יו”ר ארגון המורים בקליפורניה שהתראיינה לסרט ואמרה ש”אם זה יהיה חוקי וילדים יצרכו אותו במידה – זה לא יהיה כל-כך בעייתי” ודיברה על כך שברגע שאנחנו הופכים משהו לפרי אסור אז יש לו יותר משיכה וילדים רוצים אותו יותר וברגע שזה כבר לא “פרי אסור” מיד יורד האטרקטיביות של אותו הפרי.
בתור אחד שגר בארה”ב – תוכל לספר לנו קצת על התחושה שיש בקולרדו וושינגטון בעקבות הלגליזציה ההיסטורית שעשו שם לפני מספר שבועות?
המצב בארה”ב כרגע מזכיר מאוד כנראה את המצב שהיה בשנות ה-30 בעקבות סיום האיסור על האלכוהול – אף אחד לא באמת חשב שהאלכוהול הוא מקור כל הרוע בעולם, וכולם ידעו שאחוזים גדולים מהציבור צורכים את אותו אלכוהול אבל כולם חששו מהסטטוס הלא חוקי שלו ולא מהסם עצמו. הרבה אנשים חוששים לצאת נגד משהו שיש לו הסכמה אוניברסלית – אבל ברגע שאנשים רואים שזה לא באמת ככה ואין ממש הסכמה אוניברסלית לעניין ככה יותר ויותר אזרחים מתחילים לצאת בשאלות ולהכריז על כך ש”המלך הוא עירום”. אני חושב שכמעט כולם יודעים שהמלך הוא עירום אבל רובם פשוט מפחדים להגיד את זה – עכשיו שאנשים ראו שהאזרחים בשתי מדינות שונות בארה”ב יצאו נגד השיטה יהיה להם יותר קל גם כן להשמיע את קולם בעניין.
האם לדעתך יבוא יום שגם בארץ תיפסק הרדיפה אחרי צרכני הקנאביס ומה צריך לעשות כדי לקדם את העניין?
תראה אני חושב שברגע שהשאלה תעבור מהזכות של בנאדם להתמסטל לעניין של כיצד החברה מתמודדות עם כל מיני דברים שבני אדם עושים בחברה – אז יקרה פה שינוי אמיתי. אני חושב שהלגליזציה פה בארץ הרבה יותר קרובה ממה שנדמה לנו מכיוון שישראל היא מהמובילות בעולם בכל מה שקשור למחקר הקנאביס הרפואי וכך אנשים נחשפים לחלק לא קטן מהיתרונות של הצמח. בנוסף אנשים מתחילים להבין שאין כל היגיון בלהמשיך עם המצב הקיים – גם מבחינה כלכלית מכיוון שהמדינה לא מרוויחה כלום משוק שמגלגל מילארדים בשנה, וגם מבחינת שיטור ואכיפה – הרבה מאוד שוטרים שופטים ואנשים חוק מרגישים שאין באמת טעם להפליל אנשים על הרקע הזה ושההפללה של אותם אנשים לא תתרום מאומה לחברה. אחד הדברים המדהימים בסרט היה שרואים את מפקד המשטרה לשעבר של סיאטל שיוצא ואומר שהקנאביס צריך להיות חוקי. ובאמת במהלך הסרט אמרו לי לא מעט שוטרים שהם רוצים להרגיש במהלך התפקיד שהם הופכים את החברה ליותר בטוחה – העניין הוא שיש למשטרה תקציבים מוגבלים וכוח אדם מוגבל – לכן צריך לחשוב היטב איפה אנחנו רוצים להשקיע את הכסף וכוח האדם המשטרתי – אם אתה משקיע אותו בלחפש את “עברייני המריחואנה” וזה מגיע על חשבון של חיפושים אחר אנסים וגנבים אין ספק שזה לא משתלם. חייבים לשקול מחדש את סדר העדיפויות.
