בית / כל הכתבות / דעות / קוקאין, בבקשה, כמה שאתם רוצים… / שלמה פפירבלט

קוקאין, בבקשה, כמה שאתם רוצים… / שלמה פפירבלט

בבלוג חדש ב"הארץ", מסכם העיתונאי שלמה פפירבלט, עיתונאי, סופר ומבקר יין ישראלי, את האבסורד שבמלחמה בסמים.

שלמה פפירבלט

שלמה פפירבלט

זה כל כך פשוט, שגם מוח אומלל אפוף סמים קשים יכול להבין את העניין מיד. נפשיט לרגע את הנושא מכל בגדיו ונבחן אותו רועד, ערום ועצמותיו בולטות. לגדל קילוגרם של תירס עולה לאיכר רבע דולר, הוא מוכר אותו למשווק בחצי דולר, הירקן משלם עליו דולר ומוכר אותו בדולר וחצי. עם תמונת שוק כזאת אין סיכוי שארגון פשע מקסיקני יבקש להשתלט על ענף הפצת התירס. לעומת זאת, חוואי קולומביאני, או בוליביאני, אשר מגדל צמחי קוקה בשדה בינוני ששטחו אינו עולה, נאמר, על עשרה דונם, מקבל כ-300 קילוגרם עלים לכל יבול, 6 פעמים בשנה. בסופו של תהליך, מפיקים מן הכמות הזאת בין 12 ל-15 קילוגרם קוקאין, הנמכר לצרכן האמריקני במחיר של בין 80 ל-100 דולר לגרם אחד. כלומר, השדה הנידח, של האיכר העני, הביא בסופו של תהליך ליצירת מיליון וחצי דולר, במצב אופטימלי. אפילו אלוהים לא יכול לעשות משהו מול רווח כזה – אומרים בכפרים של הרי האנדים.

ערימות הדולרים האלה יצרו את קרטלי הסמים והפכו אותם לארגונים חזקים, לעיתים חזקים יותר מן המדינות הלטינו-אמריקניות בהן הם פועלים. מצוידים בנשק רב, באמצעי קשר משוכללים, במטוסים, בספינות ובצוללות, באפשרות לקנות פוליטיקאים, שופטים, שוטרים וכמרים – ולגייס אלפי "חיילים" נאמנים. אני יודע שתוחלת החיים שלי תהיה בסביבות 30 שנה, אומר לעצמו צעיר מקסיקני עני מהפרבר הנחשל, אבל עדיף לחיות טוב עד גיל 30 מלחיות רע עד גיל 70. בדרך, הוא מאמלל, מפחיד ורוצח אזרחים תמימים המבקשים בכל זאת לחיות את חייהם אחרת.

ראו עוד: קוקאין – מתרופת פלא לסם מסוכן
ראו עוד: פוליטיקאית בברזיל חילקה קוקאין בתמורה להצבעה

מריו וארגס יוסה, הוא סופר פרואני, חתן פרס נובל לספרות, איש נערץ ומוערך ביבשת הלטינית. "העיר והכלבים" פרי עטו הוא אחד הספרים היותר אהובים עלי, ועד היום אני מצטער על כך שלא קראתי אותו לפני הטירונות. הייתי חוסך לעצמי כמה שאלות קשות. מריו וארגס יוסה, הוא אחת הדמויות המובילות בתנועה המבקשת לעשות נפשות לרעיון שבירת הכלים במערכת ההתייחסות הנהוגה כלפי נושא הסמים. אין לו ולחבריו שום דבר טוב להגיד על סמים, אך הם בדעה כי הדרך היחידה להציל את היבשת משיניה של מפלצת הפשע והאלימות, היא באמצעות הבחירה ברע במיעוטו. לצידו מגלגלים את הרעיון אנשי רוח נוספים, נשיאים לשעבר, בכירי משטרה ואחרים. אנשים רציניים כולם.

שדות קוקה בקולומביה

שדות קוקה בקולומביה

כלומר, לייבש את הביצה – באין דרך יעילה להלחם ביתושים. אם ישונו החוקים, הרווח מגידול עלי הקוקה יהיה דומה לרווח מגידול תירס. ללא המיליארדים הבאים מעסקי הברחות הסמים, עולם הקרטלים כמו שהוא כעת יתפוגג כעננת עשן ברוח. קוקאין? מריחואנה? בבקשה, כמה שאתם רוצים, כמו אלכוהול בחנות המשקאות. זה הרי הסיוט הגדול ביותר של מנהיגי הקרטלים. הטורטיה של ארוחת הבוקר נתקעה להם בגרונם כאשר קראו בעיתון את תוצאות משאלי העם האחרונים בארה"ב, במדינות וושינגטון וקולורדו, על שחרור המריחואנה מכבלי החוק. האמריקנים שורפים בשנה כ-3700 טונות של ג'ויינטים ממולאים, כאשר קרוב למחצית מן החומר מוברח ממקסיקו. שנבין, אם מדינת וושינגטון לבדה הופכת את השימוש במריחואנה לחוקי ומגדלת אותו אצלה באופן מסודר – כי אז מדובר בהפסד של מיליארד דולר בשנה לקרטלים.

וגם הניסיון ההיסטורי תומך במהלך. בשנת 1920, כאשר המחנה המוסרני בארה"ב הצליח להעביר את חוק היובש, שאסר באופן מוחלט לזקק, למכור ולצרוך אלכוהול, החלה שעתם היפה של ארגוני הפשע המאורגן בארה"ב. הייצור ירד למחתרת, רשתות ההברחה מקנדה, סקוטלנד ואירלנד טוו קורים כמו עכבישי ענק, ובתקופת השיא של הפארסה פעלו בניו יורק לבדה כ-30 אלף בתי מרזח בלתי חוקיים, שהזרימו ויסקי לכוסות ומיליוני דולרים לכספות של המאפיה. המשטרות, האף.בי.איי, שניסו להלחם בכל הכוח בתופעה – נותרו שיכורים מזעם וחוסר אונים.

החוק ההוא שרד 13 שנה בלבד. הוא בוטל בדצמבר 1933, והמאפיונרים נאלצו לחפש להם מקורות פרנסה אחרים. הברחות סמים, למשל.

ברור, בשמיעה ראשונה זה נשמע מפחיד. אך במחשבה שנייה, בראש צלול…

ראו עוד: “שוברים את הטאבו” – סרט דוקומנטרי חדש על המלחמה בסמים. בהשתתפות ביל קלינטון, מורגן פרימן, ריצ’רד ברנסון ועוד

מקור

העבירו הלאה:
רוצים לכתוב טור דעה לפרסום במגזין? צרו קשר
תנו לייק וקבלו את כל העדכונים גם לפייסבוק