ספר חדש: “המלחמה בסמים היא מלחמה על החופש שלך”

בספרו “המלחמה בסמים היא מלחמה על החופש”, ממחיש לורנס ואנס את האבסורד וחוסר העקביות של הממשל הפדרלי בארה”ב במלחמה בסמים ומסביר מדוע, לדעתו, המלחמה בסמים אינה חוקתית וצריכה להסתיים באופן מידי.

כשזה נוגע לחומרים שמעושנים, מוזרקים, מוסנפים, נשאפים, או מוכנסים בדרך אחרת לתוך גופו של אדם, האמריקאים, והשמרנים בפרט, הם מאוד לא עקביים, אומר ואנס.

המלחמה בסמים היא מלחמה על החופש שלך
כריכת הספר

“המלחמה בסמים היא מלחמה על החופש שלך”

הספר הוא אוסף של 19 מאמריו של ואנס שנכתבו בין השנים 2009-2011 בנושא המלחמה בסמים ובאו ממקום שואנס קורא לו הפרספקטיבה “השמרנית הנוצרית הליברלית” שלו. בהתאם לכך, יש קפיצות זמן מסויימות בין פרק לפרק (וואנס מודה בכך). רוב המאמרים נכתבו במקור עבור קרן “עתיד החירות”, קבוצת תמיכה ליברלית ללא מטרות רווח המבוססת בוירג’יניה.

כפי שמתאר ואנס בהקדמה של הספר:

זהו אינו ספר על יתרונות הסמים; זהו ספר על יתרונות החופש. אני לא משתמש בסמים לא חוקיים ולא ממליץ לאף אחד אחר להשתמש בהם. אני אפילו ספקן לגבי היתרונות הבריאותיים של רוב הסמים החוקיים. אז בשביל מה הספר הזה? מכיוון שאני מאמין בחופש. אני מאמין בחופש הפרט, ברכוש פרטי, באחריות אישית, בשוק חופשי, בחברה חופשית, ובממשלה מוגבלת ככל האפשר. אני גם מאמין שנקודת המבט שלי על הנושא הזה היא ייחודית.

עמדתו של האנס היא ייחודית למדי. הוא מאמין ששימוש בסמים, אלכוהול וטבק אינו מוסרי ואינו תומך בכל מי שעוסקים בפעילויות אלה. עם זאת, הוא לא מרגיש שזה תפקידה של הממשלה למנוע מאנשים לעסוק בכל פעילות שאינה פוגע באדם אחר או ברכושו של אדם אחר. למרות שמעמד זה אולי נראה הגיוני עבור “שמרנים נוצרים ליברלים”, סביר להניח שרבים מהשמרנים המודרניים ימצאו את עמדותיו שנויות במחלוקת.

לאור זאת, ואנס מציין את הצביעות לכאורה של שמרנים רבים שאינם רואים שום בעיה בהשארת מוצרי אלכוהול וטבק חוקיים, אך עדיין רוצים להשאיר את כל הסמים מחוץ לחוק ואף מוציאים מיליארדי דולרים מכספי משלם המסים כדי למנוע מאנשים להשתמש בהם. הוא מרגיש שזה תפקידן של המשפחות, הכנסיות, קבוצות התמיכה וכו’ להגן על החברה מפני חטאים כמו שימוש בסמים. עם זאת, לעתים קרובות מדי, הקבוצות הללו מאוד רוצות שהממשלה תעשה בשבילן את העבודה ותנסה לכפות על אנשים מוסריות “תקנית”.

הוא מזכיר את העובדה שבזמן ש”המלחמה בסמים” הפדרלית עולה 40 מיליארד דולרים או יותר בשנה, בפועל היא כישלון טוטאלי. היא לא הפחיתה את השימוש בסמים ובתי הכלא מלאים במספר עצום של עבריינים אלימים, מה שהופך אותם לעתים קרובות לפושעים קשוחים. במילים אחרות, המלחמה בסמים היא למעשה בזבוז כסף מאסיבי שפוגע באותם אנשים שלהם היא אמורה לעזור. בפרק 12 בספר, במאמר שנכתב ל”ניו אמריקן” בשנת 2011, מצהיר ואנס:

מעבר לפעילות הצבאית האמריקאית בעיראק, באפגניסטן, בפקיסטן, בתימן, בסומליה, בלוב ועכשיו באוגנדה, משתוללת כיום מלחמה הרסנית ובלתי חוקתית נוספת בבית. והמלחמה הזאת נמשכת כבר במשך למעלה מ-40 שנים.

זה היה לפני קצת יותר מ-40 שנים כאשר הנשיא ריצ’רד ניקסון החל את המלחמה הפדרלית בסמים. ניקסון אמר: “על מנת להילחם ולהביס את האויב הזה, יש צורך לנהל מתקפת חורמה חדשה”. הנשיא הכריז על שימוש בסמים בתור “אויב הציבור מספר אחד של אמריקה” ועל “מצב חירום לאומי”.

שום דבר מזה לא אומר שהממשלה הפדרלית לא נלחמה בסמים ובשימוש בסמים לפני תקופת ניקסון. למרות שכל הסמים היו חוקיים בארצות הברית עד המאה ה-20, הממשל הפדרלי החל בהחדרת חוקי המלחמה בסמים כבר בשנת 1905.

אבל מה השיגה המלחמה הפדרלית בסמים בת עשרות השנים בפועל? כמה היא עלתה? האם היא צימצמה את השימוש בסמים? האם היא, למעשה, הייתה מוצלחת יותר בצמצום השימוש בסמים מאשר האיסור שהיה בעבר על השימוש באלכוהול? מדוע, בניגוד לאיסור על אלכוהול, החלו אותה ללא תיקון לחוקה המעניק לממשלה את הכוח לעשות את מה שהיא עושה? האם בכלל צריך הכוח להינתן בתהליך התיקון, או שהמלחמה הפדרלית בסמים צריכה להסתיים?

באחד ממאמריו, תחת הכותרת “קווי בונו?” (“Cui Bono” – “מי מרוויח מזה?), מגלה ואנס מי הם המורווחים האמיתיים ממלחמתו של הממשל האמריקאי בסמים: קרטלי סמים, סוחרי סמים, רשויות אכיפת חוק שונות, ואפילו חברות התרופות. כדי להדגים זאת, הוא מצטט את חואקין “אל צ’אפו” גוזמן לוארה, ראש קרטל הסמים “מקסיקן סינלואה”:

לא יכולתי להפוך לכל כך עשיר בלי ג’ורג’ בוש, ג’ורג’ בוש בן, רונלד רייגן וגם אל-פרזידנטה אובמה, לאף אחד מהם אין את הביצים לעמוד מול כל הכסף הגדול שמעוניין להשאיר את החומר הזה לא חוקי. מעומק לבי, אני רוצה לומר “גרסיאס אמיגוס” אני חב לכם את כל האימפריה שלי.

שמירה על סמים מחוץ לחוק משאירה אותם יקרים ושומרת על תעסוקתם של אנשים המנסים להוציא אותם מהשוק. זה גם שומר על התחרות הרחק מהסמים “החוקיים” הנמכרים על ידי חברות תרופות גדולות.

ואנס מציין בצדק, כי החוקה האמריקאית אינה מעניקה לממשל הפדרלי את הסמכות להסדיר את הגידול, המכירה, או הבליעה של כל חומר, בין אם הוא סם או לא. מסיבה זו המלחמה הפדרלית בסמים היא בלתי חוקתית, וצריך לסיים אותה באופן מידי. הוא גם מציין כי באופן תאורטי החוקה נותנת למדינות את הסמכות להסדיר את סטטוס הסמים, כך שהמדינות יכולות, למעשה, לקבוע “מלחמות סמים” משלהן ולפעול בתוך הגבולות החוקתיים.

ואנס, לעומת זאת, דוגל בחופש מוחלט בכל הנוגע לסמים כל עוד ישנה התערבות ממשלתית. הוא מזכיר בצדק שלמעסיקים, איגודים, מועדונים, וכל ישות פרטית אחרת יש סמכות לקבוע כללים משלהם בכל הקשור לשימוש בסמים. לדוגמה, מעביד יכול לקבוע מדיניות של אפס סובלנות לאלכוהול, טבק וסמים ולפעול באופן חוקתי לגמרי משום שהוא מכתיב את ההתנהלות ברכוש הפרטי שלו.

ואנס גם ממחיש במדויק את חוסר העקביות בהענשה על פשע ומציין כי למעשה זו עבירה בפני עצמה. במילים אחרות, פעולה שעלולה לפגוע באדם שביצע אותה (שימוש בסמים) נחשבת לא חוקית והענישה עליה נעשית באותו אופן כעל פעולה הפוגעת באדם או אנשים אחרים. אחרי הכול, פשעים כמו רצח, אונס, התעללות פיזית, תקיפה, גניבה, הונאה, וכו’ פוגעים באנשים אחרים. שימוש בסמים, יחד עם שתיית אלכוהול, עישון טבק, תזונה לא בריאה, בנג’י, צניחה חופשיה, וכו’ יכול לפגוע רק באדם עצמו והם, פרט לשימוש בסמים, לא פשעים. כמובן, אנשים יכולים לבצע פשעים תחת השפעת סמים או אלכוהול, אך במקרים כאלה הם צריכים לתת דין וחשבון על הפשעים שהם אכן ביצעו.

חשוב מכל, ספרו של ואנס מכריח את הקורא לחשוב באופן ביקורתי על נושא “המלחמה בסמים” של הממשל הפדרלי. שמרנים רבים שמעדיפים חירות וממשלה מוגבלת גם מתנגדים מוסרית לשימוש בסמים. אבל האם זה אומר שהממשל הפדרלי צריך לחוקק חוקים המגבילים את השימוש בסמים? האם אנו באמת רוצים שהממשלה תגיד לנו שאנחנו לא יכולים לעסוק בפעילות פשוט משום שהיא “לא מוסרית” או “מסוכנת”? אם הממשלה יכולה להכתיב את מה שאנחנו יכולים להכניס לתוך הגוף שלנו, איפה זה ייפסק ? לדברי ואנס, זה עניין בסיסי של חירות.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר