היי בנטורל: בעלי חיים שאוהבים להתמסטל
כמעט כל בני האדם אוהבים לתפוס ראש. בין אם זו הפסקת סיגריה באמצע יום עבודה ארוך, גלידה קרה ביום חם בחוף הים, בירה או שתיים בערב מול ליגת האלופות או הרואין שמוזרק ישר לוריד של איבר המין כדי להקל על ראש טרוד. כך או כך, אנשים אוהבים את הסמים שלהם.
אבל סאטלה זו לא המצאה של בני אדם. בעלי חיים מחפשים גם כן אחר דרכים שונות לתפוס ראש. צמחים, חרקים או כל דבר אחר שניתן למצוא בשטח.
לפניכם כמה זנים של בעלי חיים שנהנים מסוטול טוב אפילו יותר מבני האדם.
פילים – אלכוהול ואופיאטים
במהלך ההיסטוריה, שימשו פילים כסמל לחכמה וזכרון טוב ואף הוצגו כאלים בתרבויות מסויימות. פילים, כמו בני האדם, הן חיות חברתיות ומורכבות ביותר. הם מטפלים בגוריהם, מתאבלים על מתיהם ונהנים מאוד לדפוק את הראש מדי פעם.
בחודש אוקטובר 2007, שישה פילונים צעירים הסתערו על כפר בהודו, התנפלו על אספקת הבירה של הכפר, השתכרו לגמרי, הפילו עמוד של קו חשמל ראשי ומתו מהתחשמלות נוראה. בשנת 2002 אירע מקרה נוסף בו פילים שיכורים דרסו כפר אחר ואף הרגו 6 אנשים בדרך.
זה אמיתי, נשבעים. יש אפילו קטע וידאו של פילים שיכורים לדוגמא, כולל משגל נסוג ב- 1:12.
אלכוהוליזם היא בעיה נפוצה ומתגברת בהודו ובאפריקה, ופילים, שהם חיה חכמה ביותר, הצליחו עם הזמן להבין שאיפה שיש אנשים, יש גם איזה משהו טוב לשתות.
איילי שלג – פטריות
אנקדוטה: הגוף לא מעכל חומרים פסיכואקטיביים באופן פיזי, כך שחומרים מסוג זה פשוט נשטפים מהגוף דרך השתן והצואה. מה שזה אומר בעקרון, זה שאם תאכלו פטריה ותשתו את השתן שלכם, ייתכן ותחוו את הטריפ שאינו נגמר.
שבטים פראיים באלסקה מיישמים זאת הלכה למעשה כחלק מטקס דתי בו איש הדת אוכל פטריה ומאמיניו שותים את השתן שלו לאחר מכן.
איך זה קשור לנושא?
איילי שלג ניחנו בקיבה עמידה ביותר שאינה נכנעת בקלות לצמחים רעילים או רקבון. זנים רבים של פטריות הזיה הינם מסוכנים ביותר עבור בני האדם אבל פחות מסוכנים עבור האיילים שנהנים לבלוע שתיים שלוש פטריות בצהרי היום ולצאת לטריפ צבעוני ביער.
אגב, מאמיניו של איש הדת מאלסקה הבינו בשלב מסויים שהשתן של האייל שאכל את הפטריות איננו פחות קדוש ואפקטיבי מהשתן של איש הדת, ואימצו לעצמם את האקט כמנהג נוסף.
כבשים כבדי-קרן – טחב
בחלק מהסלעים במרחבים האדירים של אזור הרי הרוקי בקנדה, התפתח טחב צהוב-ירקרק שיכול להפיל אותך לרצפה.
הטחב הייחודי הוא נדיר ביותר (עשרות שנים לוקח לטחב בכדי להתפתח על הסלעים) ונמצא באזורים ספציפיים אשר הגישה אליהם כמעט בלתי אפשרית. אף על פי כן, ולמרות העובדה כי אין לטחב שום ערך תזונתי, בוחרים האיילים לסכן את חייהם פעם אחר פעם בכדי למצוץ קצת סלעים.
הכבשים מוצצים את הטחב מהסלע עד שלא נשאר טחב ולא נשארות שיניים. מומחים בתחום טוענים שזה מזכיר להם “נרקומן שמוצץ לדילר שלו בשביל עוד מנה…”.
דבורים – אלכוהול
מסתבר שהדבורים – מהחיות המיוחדות ביותר על כדור הארץ – הן אלכוהוליסטיות לא קטנות.
מאחר ולדבורים יש מערכת עצבים דומה לזו של בני האדם, חוקרים נוהגים להשתמש בדבורים לביצוע מחקרים הנוגעים לשימוש באלכוהול. (חסרים להם מתנדבים אנושיים??).
מחקרים מצאו שדבורים אשר הושקו באלכוהול, נטו לעוף פחות, להיות חברותיות פחות ולנקוט באלימות באופן תכוף יותר. אחדות מהן משתכרות כל כך שהן מאבדות את ההכרה לחלוטין ורק שוכבות על הגב עד הפסקת ההשפעה.
נראה שדבורים נמשכות לחומרים משכרים, אבל לחץ חברתי מצליח להחזיק את רובן מליפול לסם. בכדי להמשיך לשמור על קצב ייצור מירבי, מציבה הדבורה המלכה שומרים על צירי התנועה הראשיים, אשר מונעים כניסה של כל מי שנמצא שתוי.
רחמים ושיקום החלשים היא לא תכונה דבורית במיוחד ואלו אשר נתפסו נוהגות תחת השפעה, מאבדות את רגליהן.
אזהרה: סרטון קשה לצפייה.
יגוארים – קאאפי (איווסקה)
טוב זה לא בדיוק איווסקה, אבל זה מספיק דומה כדי להימנע מלכתוב באניסטריופסיס קאאפי שזהו שמו האמיתי של שורש שגדל בג’ונגלים של דרום אמריקה ושאותו כל כך אוהבים היגוארים.
כמו בני דודיהם החתולים שאוהבים קאטניפ, גם ליגוארים יש את התחביב שלהם.
חתולי פרא שזקוקים לסאטלה, מחפשים אחר שורשיו של צמח הקאאפי ולועסים אותם עד שמתחילים להזות. זה נראה עוד יותר מצחיק ממה שזה נשמע.
שורש קאאפי מכיל חומרים הדומים לאלו שבנוגדי דכאון למיניהם, וגורם לחידוד החושים ולהזיות כבדות במיוחד.
קופי קפוצ’ין – מרבי-רגליים הזייתיים
קופים מזן קפוצ’ין בדרום אמריקה, כמו גם למורים במדגסקר, למדו איך להתמסטל בעזרתם של חרקים וזחלים שונים. מסתבר שזנים מסויימים של מרבי רגליים, מתיזים חומרים הזייתיים כאמצעי מגננה מפני טורפים, מה שלא מונע מקופי קפוצ’ין ולמורים ללקק את הארס בהנאה.
הארס מכיל בין השאר גם מעט ציאניד, אך סכנת חיים אינה מהווה מכשול לקופים שרוצים את המנה שלהם. קופי הקפוצ’ין (דודים קרובים מאוד של בני האדם) נוהגים להתכנס בחבורות ענקיות ולתפוס ראש ביחד.
סוסים – “לוקו-וויד”
באזורים שונים בעולם, בהם “העשב המשוגע” (Locoweed) הוא היחיד שצומח בחודשי החורף הקרים, תרים אחריו הסוסים בשביל להשביע את רעבונם, אבל גם ממשיכים לחזור אליו בשביל האפקט הפסיכואקטיבי.
בעלי חוות עושים ככל יכולתם כדי להיפטר מהצמח, אבל הוא – כמו מריחואנה – עקשן, וממשיך לגדול בכל פינה.
הפצת ספרים וסרטי תעמולה לא עזרה להסביר לסוסים שהצמח הזה מפריע לעבודה.
