על קנאביס, אלכוהול ומוסכמות חברתיות…
בכל פעם שיוצא לי להרהר מעט על תקופת השואה ועל מלחמת העולם השנייה מיד צצות בראשי מחשבות מטרידות שגורמות לי להטיל פקפוק כמעט בכל מה שנוגע אליי אישית, לסובבים אותי, ולאורח החיים שלנו בכלל. אני אסביר:
הזוועה האיומה שהתרחשה במלחמת העולם השנייה לא נבעה כתוצאה מגחמה של איזה המון זועם, של תנועה קיצונית מהשוליים של החברה וגם לא משיגעון חולף של איזה דיקטטור במדינת עולם שלישי – הפעולות והמעשים האיומים שנעשו בזמן מלחמת העולם השנייה היו פועל יוצא של מדיניות רשמית של ממשלת גרמניה. אותה גרמניה שבמשך שנים (ועד היום למעשה) נתפסת בעיני רבים כאחת המדינות המובילות בעולם באינספור תחומים – תרבות, ספורט, חינוך וכלכלה, אותה גרמניה בדיוק דאגה להרוג באופן מופתי שישה מיליון יהודים, לשלוח את טובי בניה שלה למות בקרב “על המולדת” עם המניע העלוב של “הגדלת מרחב המחיה עבור הגזע הארי” ואותה גרמניה בדיוק מיררה את החיים למיליוני בני-אדם ברחבי אירופה (ואף מעבר לאירופה).
תורת הגזע נלמדת בבתי הספר הגרמניים
זה לא נתפס, אבל בעיניי רוב הציבור הגרמני בזמנים ההם, כל השיגעון הזה של היטלר היה מוצדק למדי – הרי ברור שצריך לכבוש עוד ועוד מדינות – אחרת כיצד הגזע הארי יוכל להתפתח?
טובי המורים בגרמניה לימדו ילדים שעוד לא חגגו יום הולדת עשר כיצד מסתדר סולם הגזע – היכן ממקמים את הכושי והיהודי ואיפה נכניס את האסיאתים והצוענים. תנסו לדמיין לעצמכם תלמיד בכיתה ב’ מקבל 100 על מבחן שכזה – הוא חוזר בשמחה הביתה ומראה לאמא שהוא יודע הכי טוב בכיתה שהגזע הארי מעל כולם. פשוט גועל נפש…
לא חלפו 100 שנה (מאה שנה?? הרבה פחות…) וכל זיק של הערה אשר יכולה במקרה להתקשר לגזענות מותקפת מיד בגינויים ואזהרות מכל עבר מצד הקהילה הבינלאומית. הרעיון של תורת הגזע – אותו רעיון שנלמד ביסודיות בכל בית ספר בגרמניה הפך לסמל של רוע ואכזריות.
המקרה של גרמניה הנאצית היא דוגמא אחת בלבד מאינספור תקופות ומצבים בהיסטוריה האנושית שכאשר אנו מסתכלים עליהם היום במבט לאחור פשוט אי אפשר להבין מה עבר לאנשים בראש – אולם עבור החברה באותו זמן ומקום הכל היה מקובל ולגיטימי.
אין מנוס, אבל כנראה שחלק נכבד מהמעשים שאנו עושים, מהמחשבות שעוברות לנו בראש ומהמילים שיוצאות לנו מהפה – הם תוצאה ישירה של הנורמות המקובלות מהחברה בה אנו חיים. כמה פעמים יוצא לכם להיזכר ולצחוק על תקופה מסוימת בילדות שהיה איזה עניין אשר עבורכם הוא היה כל העולם והיום במבט לאחור אותו עניין בדיוק נראה עבורכם כזוטר ולא חשוב בעליל? ובכן לא סתם אותו “עניין” היה חשוב מאוד בשבילכם – סיכוי טוב שהחברה סביבכם גרמה לכם להרגיש כך (החברים בגן או בכיתה, בני המשפחה…).
גם עכשיו בתור אנשים בוגרים, תפיסת העולם שלנו מעוצבת ברובה על-ידי החברה. נדירים מאוד המקרים בהם יוצא לנו לעצור לרגע ולחשוב.
הצביעות של החברה בנושא הקנאביס
לא מעט פעמים יצא לי להתווכח עם אנשים לגבי נושא הלגליזציה של הקנאביס. ובחלק לא קטן מהמקרים הופתעתי כל פעם מחדש מהבורות והצביעות השוררות בחברה שלנו כיום בכל מה שקשור לסם החוקי הקטלני ביותר שיש – האלכוהול. זכור לי במיוחד מקרה שישבנו עם חברים בפאב מקומי כאשר בטלוויזיה ברקע שידרו תוכנית של נשיונאל ג’יאוגראפיק בנושא קוקאין. חיש מהר התפתח דיון בשולחן סביב כל עניין הסמים ואחד החברים נראה מאוד נלהב לצאת נגד “כל סם שהוא”. וכך, תוך כדי שהוא לוגם לעצמו בירה קרה בין משפט למשפט הוא מסביר לכולם מדוע הקנאביס צריך להישאר מחוץ לחוק ואף הציע להחמיר את עונש על סחר לעונש מוות “כמו שעושים בסינגפור”. הייתי בשוק, לא הכרתי את הבנאדם באופן אישי אבל כבר יצא לי לפגוש אותו מספר פעמים ובהחלט קיבלתי ממנו רושם של אדם הגיוני עם ראש על הכתפיים. ניסיתי להסביר לו שזה פשוט לא הגיוני שהוא יישב בפאב, יזמין משקה אלכוהולי באופן נקי ומסודר, ידפוק שלוקים מהבירה שלו מול הפרצוף שלי – ועוד יסביר לי בהרחבה מדוע הקנאביס צריך להישאר מחוץ לחוק.
זה לא עזר, כל טענה שהוא העלה הייתה יותר מטומטמת מזאתי שקדמה לה – והבורות, אוי הבורות…
לא קבענו שסמים וספורט לא הולכים ביחד??
יש לא מעט דברים, מלבד הקנאביס כמובן, שאני משתדל להוקיר תודה לאלוהים על כך שהם נמצאים בחיים שלי ואחד מהם הוא הכדורגל. אין כמו להתרווח על הספה בסוף יום עבודה להדליק טלוויזיה (ואולי איזה ג’וינט קטן) ולצפות במודי בראון והחברים מגישים לי כדורגל אירופאי במיטבו. הכל טוב ויפה, הבעיה היא שכל פעם מחדש אני לא מצליח לשחרר מהעניין הבא: “הייניקן – נותנת החסות הרשמית של משחקי ליגת האלופות”. הייניקן – חברה הולנדית לייצור בירה, אותה הבירה שהורגת כל שנה עשרות אלפי אנשים ברחבי העולם, שפוגעת בקליפת המוח ומזיינת לכולנו את הכבד – היא נותנת החסות הרשמית לאירוע הספורט הנפלא הזה? איזו צביעות. עכשיו אני יודע, זה כבר שנים ככה – אבל זה בדיוק מה שהופך את העניין למעצבן עוד יותר! האם אנחנו כל-כך עיוורים לאבסורד הענק הזה ברמה כזאת שאין לנו בעיה מצד אחד לגנות שימוש בקנאביס ומצד שני אשכרה לפרסם סם אחר באירועי ספורט, בעיתונים ובטלוויזיה?? כנראה שכן.
“האלכוהול נשפך כמו מים” – כך תיארו עיתוני הספורט בארץ את חגיגות האליפות של שחקני קריית שמונה. אבל אין פה שום דבר לא בסדר – הרי לגיטימי לגמרי שספורטאי שהרגע זכה בתואר האליפות יחגוג עם החברים שלו עם אוכל טוב, מוסיקה טובה, וצריכת סמים בשפע – אה, סליחה – שתיית אלכוהול בשפע – עכשיו זה בסדר…
מייקל פלפס הוא (למי שבמקרה לא יודע…) שחיין אמריקאי. פלפס יכול בקלות להשתחל לרשימת עשרת הספורטאים הגדולים ביותר בכל הזמנים – הוא מחזיק נכון להיום בשישה שיאי עולם, וזכיה של 14 מדליות זהב אולימפיות – מה שהופך אותו לספורטאי בעל מספר מדליות הזהב הגדול ביותר בהיסטוריה. אבל אבוי – אותו מייקל פלפס נתפס כשהוא מפיל ראש ירוק, איום ונורא!! בתקשורת העולמית עשו עליו עליהום רציני ומספר חברות מסחריות אפילו מיהרו לבטל איתו חוזי פרסום.
עכשיו תחשבו לרגע מה היה קורה במקרה שתמונה של מייקל פלפס הייתה מתפרסמת כשהוא לוגם מכוס בירה…נכון, כלום. לא היה קורה שום דבר, וזו בדיוק הסיבה מדוע החברה שלנו צבועה – אנחנו נצקצק בלשון כשנשמע בחדשות על אנשים הזויים שמארגנים מסיבה לכבוד “יום המריחואנה” אבל ניקרע מצחוק כשנצפה בפרסומת הבאה של גולדסטאר, תשתחרר גבר…
