קוקאין: מתרופת פלא לסם מסוכן

הרבה לפני קרטלי הסמים, מלחמות הקראק ותוכניות הטלוויזיה בנושא התמכרויות, הקוקאין קודם בתור סם פלא, נמכר כמו תרופה שמרפאת הכול ושובחה על ידי כמה מן המוחות הגדולים בהיסטוריה הרפואית, כולל זיגמונד פרויד והמנתח החלוצי ויליאם האלסטד.

על פי ההיסטוריון ד”ר הווארד מארקל, הקוקאין קודם והופץ גם עקב חיבתם של תומס אדיסון, המלכה ויקטוריה והאפיפיור ליאו השלושה עשר, אשר נהגו לצרוך את החומר באופן קבוע. זו הייתה הופעת בכורה מפוצצת שהדהדה מאה שנים מאוחר יותר, כאשר פרץ הקוקאין מחדש כסוג שונה של סם פלא, כזה שיכול לתת לך את היכולת לחגוג כל הלילה ללא תופעות לוואי וללא סיכון של התמכרות. בכל פעם, ההתלהבות לא הייתה במקום והפיצוץ השאיר הריסות של חיי אדם מאחור.

נתיב הברחת הקוקאין
נתיב הברחת הקוקאין מדרום אמריקה לארה”ב

בשנת 1884 היה זיגמונד פרויד רופא צעיר בווינה, ונאבק כדי להתפרנס גם כשחלם להיות חלוץ רפואי בעל שם עולמי. הוא רק היה צריך גילוי – וחשב שיש לו אחד כזה. “אם הכול ילך כשורה”, הוא כתב לאשתו לעתיד, מרתה, “אני אכתוב על זה מאמר ואני מצפה שהוא יקבל מקום ראוי בתורת הריפוי לצד המורפיום ואולי יותר מזה…. אני נוטל מנות קטנות מאוד של זה באופן קבוע נגד דיכאון ונגד צרבות וזה עובד בצורה מבריקה.”

קוקאין להמונים

קוקאין מופק מעלי צמח הקוקה, שגדל בעיקר בדרום אמריקה באזורים ההרריים של קולומביה, בוליביה ופרו, מקומות בהם הילידים היו לועסים את העלים במשך מאות שנים. עלי הקוקה נקטפים, נגרסים, ומושרים בחומרים אתריים שונים כמו מדלל צבע, בנזין ואחרים. לאחר ההשריה מסננים מהנוזל את תמצית העלים. החומר המתקבל עובר תהליכי סינון ומיצוק בעזרת תוספים שונים עד אשר מתקבלת עיסה לבנה שייבושה מביא לקבלת האבקה הלבנה הגבישית של הקוקאין.

ילדים בשדות הקוקה בדרום אמריקה
ילדים בשדות הקוקה בדרום אמריקה

השפעות הקוקאין כוללות המרצה של מערכת העצבים המרכזית, דיכוי התיאבון ותחושת אופוריה ומרץ. בנוסף לכך, הקוקאין מחולל אפקט של הרדמה מקומית. הקוקאין נחשב “סם של עשירים”, בשל מחירו הגבוה (כמאה דולר לגרם בערך).

עד 1880, מספר חברות הצליחו ליצור גרסה מרוכזת של עלי הקוקה: קוקאין הידרו-כלוריד – “זה היה עשרות עד מאות פעמים חזק יותר מאשר ללעוס עלה קוקה”, אומר מארקל. “זה היה טהור מאוד וחזק מאוד.”

בשנות ה-80 של המאה ה-19, הספרות הרפואית הייתה מורכבת מדיווחים שונים: רופאים כתבו אודות מקרי הניסוי והטעייה שלהם עם מטופלים בודדים. עד שנות ה-80 המוקדמות של המאה ה-19 כבר היו מאמרים מדעיים ומחקרים על קוקאין, רבים מהם פורסמו בעיתון בשם Therapeutic Gazette, אשר הוצא לאור על ידי פארק-דיוויס, היצרן הגדול ביותר של קוקאין.

על פי מארקל, פרויד היה צמא לדוחות הללו והגדיר לעצמו כמטרה לכתוב את הספר הסופי. התוצאה, בשנת 1884, הייתה “סופר קוקה”, 70 עמודים שהוקדשו לאבקה הלבנה שפרויד חשב שתוכל להוות תרופה להתמכרות למורפיום. איכשהו בהתלהבותו, הוא הזכיר רק בדרך אגב שהתרופה יכולה לשמש גם בתור משכך כאבים מקומי חזק – ולכך היא עדיין משמשת גם היום במקרים מסויימים.

האלסטד, אז בן 32, כבר היה מנתח מפורסם בניו יורק, כאשר קרא את מאמרו של פרויד ומיד נמשך לחקור את שימושי הקוקאין כמשכך כאבים. שיעורים גבוהים של זיהום היו רק חלק מהסיכונים שבעסקי הניתוחים בשנות ה-80 של המאה ה-19. אתר וכלורופורם שימשו בתור חומרי הרדמה, אך לפי מארקל, הרופאים והאחיות היו ממש צריכים להיאבק במטופל כדי לשמור שלא יזוזו תוך כדי שהם הפעילו את הגז המחניק.

קוקאין לילדים - לטיפול בכאבי שיניים
קוקאין לילדים – לטיפול בכאבי שיניים

בחיפוש אחר שיטה טובה יותר, החל האלסטד להזריק קוקאין לגפיים שלו, כמו גם לאלה של חבריו, תלמידיו וקולגות. בעוד שהוא גילה אמצעי רב ערך להקהות תחושה בקצות העצבים, לממצאים היה מחיר גבוה. יום אחד כשמטופל הגיע לחדר הניתוח שלו עם שבר מורכב ברגל, המנתח היה הרוס פיזית ונפשית.

מארקל מספר: “(האלסטד) היה כל כך מסטול מקוקאין, שהוא ידע שהוא לא יכול לנתח. אז הוא פשוט עזב את המקום, לקח מונית, נסע הביתה, ונשאר בבית המגורים שלו בשבעת החודשים הבאים, מסטול מקוקאין.”

אין ספק שהיו מכורים רבים כמו האלסטד, אבל במקרים רבים הבעיות שלהם הוסתרו על ידי גל של פרסום חיובי. “נטענו כל מיני טענות רפואיות”, אומר מארקל. “אם היה לך כאב בטן, אם היית עצבני, אם היית אדיש, ​​אם היית צריך אנרגיה, אם הייתה לך שחפת, אם הייתה לך אסטמה, כל מיני דברים. זה היה הולך לרפא את מה שיש לך, וכך זה גם פורסם. לא רק על ידי המשווקים שייצרו את המשקאות הללו, אלא גם על ידי בתי המרקחת הגדולים.”

אבל בזמן ההוא, התרופות לא היו סגורות מאחורי קירות בתי המרקחת. קוקאין נמכר במשקאות, במשחות, אפילו במרגרינה. המוצר הפופולרי ביותר היה “וין מריאני”, יין בורדו שפותח על ידי כימאי צרפתי, עם 6 מיליגרם של קוקאין בכל אונקיה – כמעט 200 מיליגרם בבקבוק טיפוסי.

מקוקאין לקוקה קולה

באטלנטה, וותיק מלחמת האזרחים בשם ג’ון סית’ פמברטון יצר חיקוי של היין. פמברטון, אשר הפך מכור למורפיום לאחר שסבל מפצעי המלחמה, היה מעוניין בקוקאין לטיפול בהתמכרות למורפיום.
הוא גם היה איש עסקים ממולח. כאשר מחוז פולטון, מקום מגוריו באטלנטה, אסר על מכירת אלכוהול, הוא רקח גרסה מתוקה, ללא אלכוהול: קוקה קולה.

קיראו עוד: בוליביה – קוקה-קולה יוכרז כמשקה בלתי חוקי.

בווינה, בריאותו של פרויד הידרדרה עקב שימוש כבד בקוקאין. הוא סבל מקצב לב לא סדיר וחסימות אף חמורות. “אני צריך הרבה קוקאין”, הוא הודה במכתב משנת 1896. למרות זאת, זמן קצר לאחר מכן, הוא הפסיק להשתמש בסם. “שמתי את מברשת הקוקאין בצד לחלוטין”, כתב לחבר.

פרויד אולי לא היה באמת מכור, אבל הוא לא היה היחיד שסבל מתופעות הלוואי של סם הפלא. מארקל מספר: “בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-19, היו בספרות הרפואית הרבה מאוד דיווחים על אנשים שנטלו יותר מדי קוקאין והפכו למכורים גמורים.” האלסטד היה אחד מהם אבל זה לא מנע ממנו לפתח את שיטת כריתת השד הרדיקלית, כמו גם טכניקות שהובילו לירידה חדה בשיעורי הסיבוכים והזיהומים. בין היתר, המציא האלסטד כפפת גומי כירורגית.

הפרסום פסק. עד 1903, לא היה יותר קוקאין בקוקה קולה. ב -1914, הסם נראה לעתים קרובות כמו משהו לבלתי רצויים – ולעתים קרובות, מעורב בסטריאוטיפים מכוערים. מאמר ידוע לשמצה ב”ניו יורק טיימס”, שנכתב על ידי הרופא אדוארד הנטינגטון וויליאמס, הזהיר מפני סכנה חדשה : “שדי קוקאין שחורים”. ויליאמס סיפר על מפקד במשטרת צפון קרוליינה שטען שלתחמושת הרגילה שלו הייתה השפעה מעטה על משתמשי הסמים הללו, והוא עבר לכדורים גדולים יותר. ויליאמס כתב, “קצינים רבים אחרים בדרום, אשר מכירים בחיוניות המוגברת של השחורים מטורפי הקוקאין, עשו שינוי דומה והחליפו את רוביהם לרובים בעלי כוח מזעזע יותר במטרה מפורשת של מאבק ב”שד” כאשר הוא רץ לעברם באמוק.”

גבישי קוקאין
גבישי קוקאין

מאוחר יותר בשנת 1914, העביר הקונגרס האמריקאי את חוק הסמים של הריסון, האוסר שימוש לא רפואי בקוקאין, כמו גם בסמים אחרים, כגון מריחואנה. הקריירה הארוכה של הקוקאין כמפר חוק החלה.

קוקאין לא חוקי

מהרגע שנאסר לשימוש, היה הקוקאין זמן רב מחוץ לרדאר, אם כי מארקל אומר שהייתה עלייה בשימוש בתקופת היובש. עד 1970, הסיפורים על עבריינים ומכורים נשכחו במידה רבה. עם השכחה בא הפיצוץ בשימוש ושיעורי השימוש בקוקאין עקפו את המאה הקודמת. שוב, זה התחיל באליטה. “להשתמש בקוקאין בשנת 1979 היה להיות עשיר, טרנדי ואופנתי”, אומר מארק קליימן, פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג’לס, ואחד ממחברי הספר “סמים ומדיניות סמים : מה כולם צריכים לדעת “. “אנשים לא חששו מקוקאין. נראה שאין בעיה אמתית.” כמובן, זה היה חזיון תעתועים.

מתוך הסרט “שאיפות” על עסקי הסמים בארה”ב:

הקש האחרון עבור רבים היה מותו של לן ביאס בשנת 1986, כוכב הכדורסל לשעבר של אוניברסיטת מרילנד שזה עתה גויס על ידי הבוסטון סלטיקס. ביאס מת מהתקף לב אחרי לילה של חגיגות ושימוש בקוקאין עם חברים. כפי שעשו מאה שנים קודם לכן, הגיבו המחוקקים בגזרות שפגעו הכי קשה במשתמשים העניים והלא לבנים. בשנת 1986 ופעם נוספת בשנת 1988, העביר הקונגרס חוקי ענישת חובה שהובילו לפיצוץ האוכלוסייה בבתי הכלא בארה”ב.

“כמעט בכל מדינה, כמו גם בממשל הפדרלי, יש עכשיו כמה שילובים של חוקי ענישת חובה”, אומר מרק מאואר, מנכ”ל “פרויקט הענישה”, קבוצה המספקת הגנה משפטית עבור הנאשמים העניים. “תובעים פדרליים יגידו לך שזה אמור להיות כך במקרים בקנה מידה גדול או מורכב ביותר, אך במציאות, זה לא עבד ככה.”

על פי החוקים ישנה הבחנה חדה בין שימוש בקראק ושימוש באבקה. על מכירת 500 גרם אבקת קוקאין היה עונש מאסר חובה של חמש שנים בכלא, רק 5 גרם של קראק יגרמו לקבלת עונש זהה.
זה הבדל ללא כל היגיון או סיבה, אומר מאואר. “זה אותו הסם”.

מאז השיא באמצע שנות ה-80, מספר המשתמשים ירד בכמחצית, על פי המחקרים המקובלים ביותר. על פי קליימן השימוש בקוקאין כיום נשלט על ידי מכורים, הוא מעריך כי 50% עד 60% מכל הקוקאין נצרך על ידי אנשים שנעצרו בשנה האחרונה.

קיראו עוד: ההמצאות הגדולות ביותר שנוצרו אחרי שימוש בחומרים מעוררי תודעה

צפו: ההיסטוריה של הקוקאין

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר